נטע קירש / מחזירים את השמחה למשפחה

אפשר לשלב עבודה ומשפחה גם בהיי טק !
המאמר פורסם בטור שלי ב ynet.

לפעמים אנחנו רק חושבים שאין ברירה אלא לעבוד 12 שעות ביום. אך כשהעבודה והמשפחה מתנגשים כדאי להביט מסביב ולמצוא את הכשלים ואת ההזדמנויות לשילוב בריא יותר של השניים. שאלו את ג', ראש צוות בתחום ההיי-טק.

כשהעבודה והמשפחה מתנגשים
ג', מתאמן שלי, גבר צעיר בשנות ה-30 לחייו, בעל משפחה, וראש צוות בתחום ההיי-טק. אחת מהסוגיות המטרידות שעלו מהאימון היו ויכוחים חוזרים ונישנים בבית על העדרו, על איך שהוא לא מהווה שותף פעיל וזמין לכל המתרחש בבית. מצד שני בעבודה יש הרגשה שתמיד נשאר עוד משהו לעבוד עליו.

בשלב ראשון זיהינו כי הוא נמצא בעבודה למעלה מ-13 שעות ביום בממוצע, ביחד עם הנסיעות - 15. תוסיפו לזה 6 שעות שינה, ונותרו בקושי 3 שעות, שזה מעט מאוד זמן לחיי משפחה.

ג' מגיע מדי יום בערב, אחרי למעלה משעה בדרכים, כולו עייף ורצוץ, כדי שוב לריב עם בת-זוגתו. לא סבבה.

כדי לקבל קצת פרספקטיבה, ביקשתי ממנו להסתכל על המצב מנקודת מבטה של זוגתו, אחר כך מנקודת מבטם של הצוות שלו ובסוף מנקודת הראות של הבוס שלו. כתוצאה מכך הוא כעס פחות בבית - ויותר הבין את הטענות, מה שהפחית את הריבים. ג' גם למד שיש המון מקום לשיפור בהתנהלותו במקום העבודה.

מנקודת מבטה של זוגתו ראינו שהיא מתגעגעת לשותף שלה ושלבתם הקטנה חסר אבא.

מנקודת מבטם של חברי הצוות, שיוצאים, להבדיל ממנו, בזמן - דווקא הייתה נכונות לעבוד עוד. הם היו צמאים ושמחים לקבל יותר תחומי אחריות. כמו כן, ההתנהלות הריכוזית של ג' גרמה לחוסר במידע רב בקרב חברי הצוות. בלי אותו מידע שהיה מנת חלקו של ג' בלבד, יהיה קשה לצוות לבצע את העבודה לבדם.

מנקודת מבטו של הבוס ראינו שג' מאוד מוכשר אך קצת ברדקיסט. הוא מאחר לישיבות, לעיתים לא עומד בלו"ז של המשימות המוטלות על הצוות שלו, ולוקה בכל הקשור לניהול הזמן שלו.

כל נקודות המבט הללו סיפקו פער שניתן לגשר עליו והתרככות שנתאפשרה מהבנת הצד השני, מעצם ההסתכלות מנקודת מבטם. במקום לנסות ולפסול ולהתווכח, נתאפשר בשלב ראשון לזהות מה ערכי בצד הזה ולהתחיל ליצור מרחבי זמן יעילים ומדוייקים יותר לבית וגם לעבודה.

התהליך ערך כמה חודשים טובים. בשלב ראשון, זיהינו את ההרגלים הלא טובים: לעשות הכל לבד, לא לסמוך על אף אחד וכך הלאה. גילינו שהמקור להם הוא הפחד של ג' שהצוות יפשל, במקום לסמוך על חדוות עבודה ושותפות עם הצוות שלו. אחר כך הטמענו וטיפחנו הרגלים טובים יותר כגון חלוקה ברורה של תחומי אחריות והתאמת יכולות אנשי הצוות למטלות שלהם.

כל הצעדים הצריכו אומץ, התמדה ונחישות, היו משברים על הדרך, לעיתים היה נדמה לו שזה בלתי אפשרי, אך עידוד תרם רבות. הפגנתי את הערכתי אליו על מאמציו ועל עשייתו, שהניבו כל פעם תוצאות טובות יותר והתקדמות בכיוון הרצוי לו.

כל תהליך האימון האישי היה חסר תוחלת, לולא התמיד ג'. כל התקדמות, קטנה כגדולה,  נצברה ואלו יצרו התקדמות גדולה יותר בהמשך. לא הכל מצליח, ולא הכל מצליח במידה הרצויה ולכן יש לזהות מה לא עובד לנסות להבין מדוע ולמחדד את תהליך התיקון והשינוי בדרכי ההתנהלות.

ומה על ג' מיודענו?
ג' מרוצה ופחות עייף. הוא מרגיש שאפשר לנהל גם חיי משפחה ובית ראויים ומספקים וכן התנהלות מקצועית, עניינית ויעילה בעבודה. כדי לשמר את ההישגים החדשים, שיושבים על הרגלים חדשים, עליו להיות ערני, לשים לב להרגלים הישנים שתמיד רוצים ועלולים לחזור.


http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-3836719,00.html