יום חמישי, 5 ביולי 2012

למה הפירות מגיעים רק למתמידים?

למה להתמיד זה חשוב ואיך טיפוס על עצים מלמד אותנו להתמיד?!


כשהייתי קטנה, מאוד רציתי להחשב "tom boy" אתם יודעים "בנית" כי אמא שלי חשבה שהן מדליקות....אז רציתי גם.
כבר בגיל 9 התחלתי לטפס על עצים. בהתחלה זה ממש קל, הגזע עבה וגם הענפים הראשוניים. כשרציתי להמשיך ולהגיע לפירות שבצמרת, גיליתי שזה הרבה יותר מורכב! ככל שמטפסים ומטפסים במעלה העץ, הענפים הופכים דקים ושבירים יותר. צריך ממש לברור היכן להניח את הרגל על מנת להתקדם לעבר הפרס המובטח שבצמרת, פירות בשלים ועסיסיים!

המבנה הבסיסי של כל העצים, זהה. את הפירות הבשלים קוצרים רק בצמרת!

מסתבר שיש המון מין המשותף בין טיפוס עצים להתקדמות בתוך ארגונים או התקדמות בתוך מערכת יחסים כלשהי....ככל שמתקדמים במעלה העץ, הארגון או מערכת היחסים, הטיפוס הולך ונעשה מסובך יותר וצריך להשקיע יותר מאמץ בשביל להתקדם. 
מאחר והפירות הבשלים נמצאים רק בצמרת, רק המתמידים, אלה שמתעקשים ולא מוותרים גם כאשר הטיפוס נעשה קשה, מגיעים לפירות, כלומר לקידום ולתגמול.
בהרבה מאוד מהמקרים, איך שהענפים נעשים דקים, זהו, מתחילים "לרדת מהעץ". בשלב הזה אנו אומרים לעצמינו : "...זה לא העץ בשבילי, אנסה עץ אחר."
העניין הוא שגם בעץ הבא נגיע לאותו שלב בדיוק, כי זה המבנה הבסיסי של כל העצים ובכלל של כל הדברים בחיים. אם ירדנו מהעץ הזה והתחלנו לטפס על עץ אחר, שוב נגלה שבמעלה הטיפוס, הענפים מתחילים להיות דקים ושבירים ושוב נמצא עצמינו "יורדים מהעץ" ושוב לא קצרנו את הפירות....רק שמעץ לעץ לעץ....התעייפנו. 
בכל זאת השקענו אנרגיות כל פעם מחדש בטיפוס על העץ, ועוד עץ, ועוד עץ....
רק שעכשיו אנחנו כבר מתחילים להתייאש, כי גם לא קצרנו אף פרי. אנו גם מתחילים להטיל ספק בעצמינו - "אולי אין עץ שמתאים לי?...אולי אני לא מספיק טוב לאף עץ?!"

איך תדעו שזה העץ בשבילכם...?!

יש קו דק בין התמדה שמבטה נחישות ודביקות במטרה לבין עקשנות מיותרת. קודם כל, צריך לבחון את הארגון או את הקשר בו אנו נמצאים, אפשר לעשות רשימת למה כדאי לי ולמה לא בא לי. בקיצור רשימת בעד ונגד, קחו דף, חלקו אותו לחצי, בצד אחד רשמו "למה כדאי לי להישאר" ובצד השני רשמו "למה ממש לא בא לי להישאר". סכמו את הטבלה ותגיעו למסקנה.

אם הגעתם למסקנה שאין מספיק סיבות טובות להישאר, אפשר "לרדת מהעץ" בלב שלם ובידיעה ברורה שעשיתם את הדבר הנכון עבורכם. העץ שלכם מחכה לכם שתטפסו עליו ממש מעבר לפינה.

אם הגעתם למסקנה שכדאי וראוי להישאר, אז תחליטו  שזהו - "זה העץ בשבילי!" כל שנותר לכם לעשות כעת הוא לטפס עוד קצת, להתקדם עוד צעד, נסו עוד ענף ועוד אחד...עד שתמצאו את זה שלא יקרוס ממשקלכם.
דעו לכם שמלאכת הטיפוס מורכבת. תשקיעו, תתאמצו, בסוף זה ישתלם.


ההתמדה משתלמת גם כי ניסיון מצטבר לבטחון


בסופו של דבר יתכן ובכל זאת תרצו לרדת מהעץ, כי מיציתם. עכשיו שכבר קצרתם כמה פירות והוכחתם לעצמכם שאם אתם רוצים אתם נשארים, לא מוותרים ומצליחים. עתה אפשר למצוא אתגר חדש, להתחיל את הטיפוס על העץ הבא. 
הפעם תהיו מיומנים ובטוחים הרבה יותר בכל שלבי הטיפוס.


...להתראות בצמרות ;)


נטע





6 תגובות:

  1. אחלה מאמר...אהבתי מאוד :-)

    השבמחק
  2. מקסים. אהבתי את המאמר ואת הדימוי לעץ.
    כל פעם שארצה לוותר, אחשוב על העץ הזה. ואנסה להגיע לצמרת.
    תודה.

    השבמחק
  3. הי נטע,

    איזה דימוי - מקסים בעיני!!!
    הכלי שנתת כאן איך להבדיל רצון להתפתח ולגדול ולהשיג משהו לבין סתם התעקשות - מדהים!!
    תודה על המאמר, "שוטטתי" כאן בבלוג ויש לך גם בלוג נהדר!

    בהצלחה!
    טלי

    השבמחק