" יוריקה ! מצאתי שעה נוספת ביממה ! "

פטנט שמגלה לנו איך ניתן להספיק כמעט הכל, 
מבלי להגיע למיטה "סמרטטת" בסוף היום, שמעו והסכיתו...

פשוט וגאוני, אספר לכם סיפור סיני עממי עתיק יומין - ותבינו הכל !  

(אתם יודעים מה אומרים - "מיליארד סינים לא טועים!") 

אי שם בסין הרחוקה, באיזה כפר...אישה קשת יום ניגשה לביתה של זקנת השבט על מנת לקבל את עצתה.
האישה סיפרה לה איך הימים חומקים לה, איך המטלות הן אין סופיות ואיך אין מספיק שעות ביממה....
זקנת השבט, הקשיבה בסבלנות וחייכה אליה. הוציאה מיכל גדול מזכוכית, הניחה על השולחן, לידו הניחה סל גדול מלא באבנים בגודל של כדורי טניס. "בתי, מלאי את המיכל באבנים שבסל".האישה עשתה כדבריה ומילאה את המיכל עד לסופו.
זקנת השבט שאלה, "בתי, האם המיכל מלא ?"
האישה השיבה לה כאילו זה מובן מאליו "כן"
זקנת השבט הוציאה קערה גדולה מלאה בחצץ וביקשה מהאישה להכניס את החצץ למיכל.
האישה חששה, אך מאחר והיא כיבדה את זקנת השבט, היא עשתה כדבריה ושפכה את כל החצץ, לאט לתוך המיכל המלא באבנים. החצץ אט-אט חילחל ושקע פנימה מבעד למרווחים שבין האבנים והצליח לחדור כולו פנימה.
זקנת השבט שאלה שוב את האישה "ועכשיו בתי, המיכל מלא ?"
הפעם האישה, לא השיבה מיד, לקחה נשימה ואמרה "לא"
זקנת השבט חייכה אליה והוציאה קערה נוספת מלאה בחול ושוב ביקשה להכניס את החול לתוך המיכל.
האישה כמובן עשתה זאת, גם החול לאט-לאט, חדר פנימה מבעד לחריצים ונכנס כולו פנימה.
הפעם זקנת השבט הוציאה קנקן מלא במים וביקשה להוסיף גם אותם לתוך המיכל. האישה שפכה את כל המים לתוך המיכל והם חלחלו פנימה ומלאו את המיכל. 

אוקי, אז מה זה אומר ?! אם אתם חושבים שזה אומר שאפשר להספיק הכל אם רק מארגנים את זה נכון, בגדול אתם צודקים אבל - וזה אבל גדול וחשוב ! צריך לשבת ולתת את הדעת על מה הן האבנים "הבונגילות" שנכנסו ראשונות ? האבנים הללו הן הדברים החשובים באמת כמו לאהוב, לחבק, להיות באמת נוכחים עם המשפחה - הילדים ובני הזוג. להשאיר זמן לעצמכם, לאכול נכון, לפעילות גופנית, לאהוב את עצמכם. זוכרים ? את הזמן לדברים האלה נחשב קודם, נשבץ את הדברים הללו ביומן, כן ביומן. אחרת זה מתפלק לנו, חומק ונעלם לעולם.

לא רוצה לבאס אתכם, או להיכנס למורבידיות יתר...ובכל זאת, כאשר אדם נמצא על ערש דווי, הדבר האחרון שהוא יתחרט עליו יהיה שהוא לא עבד מספיק שעות או ניקה יותר טוב את השירותים....

אני מסתכלת היום על אבא שלי, כבר סבא, כבר לא מתעסק בחצץ, חול ומים. החרטה הגדולה שלו - שהוא פיספס אותי כשהייתי ילדה ונערה, שהוא לא היה שם, נוכח ומשמעותי, שאנחנו לא ממש קרובים....

אז אני אומרת, שבו שעה בשקט עם עצמכם, ויפה שעה אחת קודם. תחליטו מה באמת, אבל באמת חשוב לכם ולאהובים שלכם ותפנו לזה את הזמן לפני כל היתר. אחר כך, תספיקו את כל השאר... גם אם זה יהיה קצת פחות.


נטע